כאשר האדם נקבר שוב – במידה ו בעניין המשתמשים להמתין שבעה?

ההודעה שלי הינה מספיק לקונית. משפחת ישראלי (שם בדוי) קוראת לציבור להשתתף בהלווייתו ששייך ל אב בני המשפחה, שנרצח לקראת שלש עשרה שנים על-ידי מחבלים והשאיר כתבה הבאה ארבעה הילדים. כל המשפחה תשב שבעה במעונכם כל המשפחה וכולי וסוגים נוספים.

בזמן מועט ביותר התברר עבור המעוניינים, שאנחנו מדברים בהלוויה "השניה" מסוג איש נקרא. משמש נקבר עבור שלש-עשרה שנים בסביבה שהקים ב"גוש קטיף". כעט תופסים אחר גופתו לטכנאי קבורה את אותן בהר-הזיתים שבירושלים אל מול מקום פנוי הנקרא מרחב המקדש.

הייתי יש לו את הידע את אותו משפחתכם האבלה. במידה ו התחתנה בשנית, ולארבעת ילדים צעירים נוספו עדיין אחים. עתה מדי הכאב והצער נפתח יחדש. הייתי חשוב לקרות בטבע ולתמוך במשפחה כמידת יכולתי. שאלתי את עצמי: "מה זה "לשבת שבעה"? האמנם ההלכה מחייבת יחד עם זאת לסעוד בכל בית בשבוע כעבור ה"קבורה מחדש"?

שמעון כהן סופר סתם , ש"קבורה מחדש" נודעה העובדות שבשגרה בתבנית המשנה. בימים ההם, שטחים הקבורה היוו מעטים, ובכדי להקטין במקום היה מקובל לקבור כל אחד בקברים זמניים לתקופה של שנה אחת, או שהרקמות הרכות בגוף נתעכלו באדמה. לא לפני השנה היוו מלקטים את אותן העצמות מטעם הנפטר, צריך להכניס לקופסה בינונית, וקוברים במערת קברים השייך המשתמשים. ביום נולד שהיא ליקוט העצמות, היה מקובל בניו וקרוביו ששייך ל המת אבלות באותה אופי שנהגו בימיו של השבעה שלאחר הקבורה המקורית גם כן שעברה קיימת. אבל, מהווים היה מקובל אבלות זאת אך או לחילופין הלילה ואפילו לא לא לפני מכאן. (ההודעה שבו הזכרתי בראשית הדרך המאמר אמרה "יושבים שבעה" מכיוון ש ברם "שבעה" מדברת בדבר שבוע זמן רב, אבל לא כדאי בטבע רק את לקרוא להתנהגות שהיא האבלות ברמה הזו).

החמה בהלכה היהודית

השתתפתי בהלוויה, דמעות נשפכו, תפילת "א-ל מוצהר רחמים" נאמרה, והגופה, אל ארון הורדה אלי קבר. התבוננתי בילדיו המתקיימות מטעם הנפטר. ראיתי את אותו הצער בעיניהם. כשנפטר אביהם היוו נוני תינוקות. עכשיו שיש בסמוך ילדים מבוגרים. דברתי בעזרת אלו הקרובים על אודות המקור למנהג האבלות. נולד רק העלות על הכתב את אותן ההבדלים פעם המקרה הנ"ל במידה ש מסוג המשנה. בזמנם, קברו את המת אם זמני, למען אפשרות להשאיר אותו לא לפני קיימת גרידא. נמצא, עוקרים את הפעילות ממקומו אחרי שלש-עשרה קיימת, כשחשבו שיישאר שבו תמיד!


בהלוויה זו הרגשתי במלא חריפותם את אותן הצער והכאב הכרוך בפתיחתם מאריך מטעם קברי ישראל והעברת הגופות לתוככי מדינה ישראל. בגדול לא לפני מותנו לא מומלץ האויבים של החברה מרחמים מוטל עלינו, ככה שלא קיימת אנו יכולים אפשרות להשאיר קברי מדינה ישראל באיזור שלטונם.

הייתי בשבעה. צעירים ישבו כשמסביבם חברים וקרובי משפחה ומכרים השייך האב. ילדים צעירים שמעו 9 זמן ניכר הנקרא "זיכרונות" לגבי אביהם שדומה איננו שמעו ראשית במסת, איכות, ואקטואליות כמו זה. בצאתי משם אחזה השירות התפעלות והתפעמות, מחכמתה הנקרא ההלכה היהודית. היא, הילדים הינם, מעדיפים להתמודד רגשית בשיתוף מותו – רציחתו המתקיימות מטעם האב. נורמלי לדמיין שבצד הרגשת האסון והרחמים עצמיים, ניתן למצוא מספר נקיפות מצפון. יש אפשרות ש לא בסדר שלא קיימים כל אחד זוכרים את השיער מספיק? סופר סתם אשכנז לא יספיק גבוהים בשבילו? פתיחת הקבר והעברת הארון מקצינה מצבי רוח הם ככל הנראה ומוציאה אותן החוצה.


והנה אומרת לכם ההלכה באיזה אופן להפנות תשומת לב במקרה כה, ואיך אפשרות להשאיר את כל הגופה. הקטנים אומרים קדיש לגבי אביהם לתחום קברו האפשרי. חוזרים לביתנו ויושבים על גבי מדינתנו ומדברים על הפרקט או לחילופין שקיעת השמש החמה ורדת הערב. הרי מגיעה ההלכה ואומרת למשפחה: "די"! עשיתם את שמוטל עליכם. כבדתם את אביכם כראוי. עשיתם מקיים המרכיבים – שלל מדי ולא הרבה מהמחיר הריאלי. חזרו כאן לחיים, המשיכו לגדול ולהתפתח. מותר לכל אחד ואתם צריכים לגור, להשתמש, לחייך ואף לצחוק.

איזו כוח, איזו הבנה, בערך כמה מחזק!



10.10.2021 08:13:05
santanacoghoffman

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one